<h1>ספר החינוך מצוה שמ"ז</h1>
<h2>דף לח:</h2>
שנעבוד בעבד כנעני לעולם, כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחירות כי אם בשן ועין כמו שבא בכתוב או בראשי איברים הדומין להם, כלומר איברים שאינן חוזרין כמו שבא על זה הפירוש המקובל [קדושין כ"ד ע"א], שנאמר [ויקרא כ"ה] לעולם בהם תעבודו, ואמרו זכרונם לברכה בפרק השולח במסכת גיטין [ל"ח ע"ב] אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר לעולם בהם תעבודו. ועבד כנעני נקרא אחד מכל האומות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתיחסו כל העבדים בשם כנען מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם. ואף על פי שפרשה זו שנצטוינו בה להשתעבד בהם תדבר בכנעניים כמו שכתוב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה, וכתיב למעלה מזה [שם] לתת לכם את ארץ כנען, ידוע לחכמים זכרונם לברכה דלאו משפחת כנען ואשר בארצם דוקא נקראים עבדים כנעניים דהוא הדין לכל שאר האומות שיש להם דין עבד כנעני לכל דבר. וכן ישראל שבא על שפחה כנענית, כלומר על אשה מן האומות שקנה אותה אחד מישראל, הרי הנולד ממנה ומישראל כעבד כנעני לכל דבר, ואפילו היא שפחתו של אותו ישראל שבא עליה. וכן אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני, שנאמר [שם] אשר הולידו בארצכם, אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד, שהעבד אין לו יחוס. וכן גר תושב, כלומר גוי שקיבל שלא לעבוד עבודה זרה והוא שוכן בארצינו, שמכר עצמו לישראל, הרי דינו כעבד כנעני. ואמרו זכרונם לברכה [יבמות מ"ח ע"ב] בעניין עבד כנעני שמטפל בו אדוניו עד שנה אם רוצה לכפור בעבודה זרה ולהניחה ושימול ויטבול לשם עבדות ויתחייב במצות שהנשים ישראליות חייבות בהן מוטב, ואם לאו אסור לנו לשהותם בביתינו יותר מי"ב חדש אלא מוכרין אותן מיד. ועל אלה העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות נצטוינו לעבוד בהן לעולם.
ומשרשי המצוה לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבוד לפניו וראויים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באילו לתשמישנו אחר שהוכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו, וזהו שאמר הכתוב אחר כן [שם] ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה, כלומר ובכן לא תצטרכו להשתעבד באחיכם ותהיו נכונים כולכם לעבודת השם. ואף על פי שיש במשמעות הכתוב שיבוא להזהיר שלא להשתעבד בעבודת פרך בעבד עברי, שבעים פנים לכתובים. ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא התירו חכמים זכרונם לברכה [ל]עבור על מצוה זו בכל עת שביטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת, ואפילו בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וצריכין לשחרר העבד ולהשלים המניין. ואל יוקשה עליך, ואיך נדחה מצות עשה זו דאוריתא בשביל מצוה דרבנן, כי מפני שיסוד המצוה אינו אלא כדי להרבות עבודתו ברוך הוא אחר שבשחרורו עכשיו נעשית מצוה זו, ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצוות שלא היה חייב קודם השחרור, בין זה וזה אמרו זכרונם לברכה שמותר לשחררו, שכן קיבלו העניין. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [קדושין כ"ב ע"ב] שהוא קונה עצמו בכסף ובשטר שחרור ובראשי איברים שאינן חוזרין, והם כ"ד איברים, ואף על פי שדינו לצאת בראשי איברים שאינן חוזרין צריך גט שחרור מן האדון וכופין את רבו לכתבו לו אחר שחיסרו מאחד מכ"ד איברים הידועים. ואמרו זכרונם לברכה [גיטין מ"ג ע"ב] שהמוכר עבדו לגוים או לכותים או אפילו לגר תושב יצא בן חורין, וכן ישראל הדר בארץ שמכרו לישראל הדר בחוצה לארץ כדי שיוציאנו מן הארץ יצא בן חורין. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה [שם מ' ע"א] שאם השיאו רבו לעבד בת חורין או הניח לו תפילין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקים בספר תורה בפני הציבור וכל כיוצא באילו הדברים שאינן חייבין בהן אלא בני חורין יצא לחירות בכך וכופין את רבו אחר כך לכתוב לו גט שחרור, ולפיכך צריך הרב להזהר שלא לעשות לו מכל אלו הדברים כלל כדי שלא יבטל מצות עשה זה אלא אם כן עשה כן לדבר מצוה, כמו שפירשנו. ודיני כתיבת גט השחרור ותורתו ויתר פרטיה בקידושין וגיטין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות אף על פי שהנקבות אסור להן לקנות להן עבדים מפני החשד, מכל מקום אם קנו אותם אסור להן לשחררן אלא ימכרו אותם. ועובר על זה ושיחרר עבדו שלא לדבר מצוה כמו שאמרנו ביטל עשה זה.
